אם יש דבר שיותר מרגיז אותי מספאם זה פרסום סמוי. אני לא מיוחד, אף אחד לא אוהב שמשקרים אותו. הפריחה בשנים האחרונות של התחום הזה כבר טשטשה את הגבולות בין תוכן לפרסומת כמעט לחלוטין, ובהיעדר אכיפה הגענו למצב שבו חייבים להיות חדים כתער כדי לזהות מתי גנבי הדעת מנסים למכור אותנו ומתי מדובר בתוכן בעל ערך.
לא משנה כמה ינסו לכבס את הפרסום הסמוי ויקראו לו בשמות סקסיים כמו "תוכן שיווקי" או "Native Advertising" הרעיון הברור לצרכן התקשורת הביקורתי הוא כי מנסים לתפוס אותו כשהוא לא על המשמר ולשדר לו מסרים מבלי מתן פתח מילוט, אפשרות להתנגד ולמעשה נוטלת ממנו את יכולת הבחירה.
ההגדרה היותר אקדמית של פרסום מסוג זה קובעת כי פרסום סמוי הוא: "מימון חיצוני של תכני מדיה – מימון שמגיע מהגוף שאינו המפיק או המשדר במטרה להשתלב בתוכן עצמו מבלי שהדבר מזוהה כפרסום" (ענת באלינט, כאן).
אבל לא רק שזה מעצבן אותי זה גם לא חוקי ולא אתי. להלן לשון החוק לגבי פרסום סמוי (חוק הגנת הצרכן סעיף 7 ג'):
- פרסומת העלולה להביא אדם סביר להניח, כי האמור בה אינו פרסומת, יראו בכך פרסומת מטעה אף אם תכנה איננו מטעה;
- המפרסם פרסומת בצורה של כתבה, מאמר או ידיעה עיתונאית, בלי לציין באופן ברור כי המדובר בפרסומת, יראו בכך פרסומת מטעה, אף אם תוכנה אינו מטעה;
האינטרנט הישראלי נגוע בתופעה זו מהאתרים הגדולים ועד הקטנים, מדד הפרסום הסמוי של העין השביעית מ-2015 מציג תמונה עגומה. כל אתרי החדשות הגדולים בישראל נגועים ובראשם, איך לא, טמקא. שימו לב, זהו האתר הנצפה ביותר בישראל. מי שעדיין קורא לטמקא אתר חדשות חייב להתעורר, עכשיו.
מה הבעיה בפרסום סמוי?
בתרחישים פסימיים, פרסומים שכאלה יכולים להביא לפגיעה בחופש הביטוי עקב זיהומם את המרחב הציבורי באינטרסים ומסרים מניפולטיביים בדחיקתם את החדשות שלא זכו לספונסר.
מידת האמון שלנו בגופים תקשורתיים נשחקת וזה עניין שצריך לעניין את אמצעי התקשורת יותר משזה מטריד אותנו הצרכנים, אבל כמו תמיד החשיבה לטווח קצר יותר קלה מהתכנון לטוח ארוך וכולנו נמצאים במירוץ לדירה, כולל המו"לים והעורכים, כולם בני אדם – לכולם יש מחיר ויש בעלי מניות לרצות. כן, ציניות היא תופעת לוואי של המציאות הזו.
אז איך שומרים על עצמינו? איך נאבקים בתופעה?
כמו שציינתי בפוסט הזה, הפרסומים האלה עוברים מתחת לרדאר של האדבלוקרים. למרות זאת ישנם כלים להתמודדות ואותם אציג כעת:
- מודעות. המפתח הראשון הוא להיות מודע לתופעה. ברגע מכירים בכך שהתוכן לא חף מאינטרסים קל יותר לקרוא בין השורות ולנטרל השפעות לא רצויות.
- ביקורת. הכוונה היא גם לקריאה ביקורתית וגם למתיחת ביקורת פומבית. זיהיתם תוכן ממומן מסתתר לו? הגיבו בגוף הכתבה- האירו את עיני הקוראים. צייצו ושתפו על זה ברשתות החברתיות. חשפו את הבלוף.
- הצביעו ברגליים: קלטתם שהתוכן נכלולי? לא אהבתם את הערמומיות? סמנו את המוצר והפסיקו לצרוכו. עברו למתחרה.
- צרכו תוכן עצמאי או כזה שממומן באופן ישיר: בלוגים דוגמת טל שניידר, אישתון, המקום הכי חם, העין השביעית וכד'. בד"כ לאתרים מסוג זה יש אינטגריטי ומחוייבות לקוראיהם. (לא תמיד, ע"ע "חורים ברשת")
- האכילו אותם את התרופה שלהם: יש טופס ליד בכתבה? מלאו אותו עם פרטים פיקטיביים/דווחו על האתר בפייסבוק/הוסיפו את הכתבה לחוסם הפרסומות/הקליקו על המודעות המובילות אליו ושתו לו את התקציב/השלימו את החסר בתגובות.
איך תזהו תוכן שיווקי
כאמור, כל האתרים הגדולים בישראל נגועים אז פקחו עין. אולם בשנתיים האחרונות, יחד עם פריחתן של אאוטבריין וטאבולה וחדירתן של החברות הללו לאתרים הגדולים, צצו, כתופעת לוואי, גם אתרים המתחזים לתוכן חדשותי ונוקטים בשיטות של הפחדה ופיתויים על מנת למכור את מרכולתם במסווה.
להלן כמה מאפיינים שזיהיתי שישמשו לכם כנורות אזהרה:
- אין זהות לכתב.
- יציגו עצמם כ"תוכן חיובי".
- יציגו טופס ליד בתחתית ה"כתבה"
- לינקים בגוף הכתבה שישלחו אתכם לדף נחיתה בו תתבקשו להשאיר ליד>>>
- יציגו תמונה חד ממדית רק של היתרונות/יפחידו/ימכרו לכם חלום על התעשרות מהירה
- כלל אצבע: אם הגעתם אליהם דרך אחת הכתבות שהוצגו בתחתית הכתבה – מישהו שילם על זה שתקראו. אלה הסממנים שאתם צריכים להכיר ולשים אליהם לב:
במקרה ונתקלתם בתוכן שהרגשתם שמזלזל ברגשותיכם טאבולה יאפשרו לכם לדווח עליו, עשו זאת כך:
רחפו מעל האייטם, לחצו על ה-X ובחרו במה שבא לכם..
אם יש לכם רעיונות נוספים שתפו את כולם בתגובות.
ועד הפעם הבאה… אל תשכחו לנקות את העוגיות שלכם 🙂